עו"ד נועם קוריס – בורסה, על חניה ועל נכס נדל"ן ברמת גן

עו"ד נועם קוריס –  בורסה, על חניה ועל נכס נדל"ן ברמת גן

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס כותב בחדשות כל הזמן.

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

בלינקדין נועם קוריס

נועם קוריס  בקפה דה מרקר

מי שעבר באזור הבורסה ברמת גן וראה את בניין רב הקומות שעולה ונבנה במקום החניון הגדול שעמד במקום, אולי שאל את עצמו בהתחלה, איך אדם קם בבוקר ואומר לעצמו "אני אבנה כאן בניין רב קומות לחנייה", ואיפה בדיוק החזון ? 

אני חייב להודות שאחרי כמה ימים הבנתי שייתכן ומדובר בפתרון על, שאכן ישפר בצורה משמעותית את בעיית העדר החנייה, באזור הבורסה ברמת גן. נחכה ונראה.

בניין חנייה בורסת רמת גן בבנייה 4/2017

יש נכס נדל"ן ברמת גן, שאם תזכו להסתכל בו היטב, תראו כמה איכות יש בנכס אחד, שמכיל נכון להיום בריכה, חצר, וארמון, והכל מרגיש כמעט טוסקנה במרכז רמת גן.

נכס נדל"ן רמת גן

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס - כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

עו"ד נועם קוריס - מסביר למה השם שלו כתוב ומופיע 

נועם-קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס , נועם קוריס,  נועם קוריס, נועם קוריס,  נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס,  נועם קוריס  נועם קוריס נועם קוריס בדה מרקר ,nfc., או מאמרים ב – y-net , כלכליסט, NRG  או דה מרקר שנכתבו עליו יותר יעניינו את הגולשים מאשר אוסף הוריאציות של השם נועם קוריס, וגם עו"ד נועם קוריס ב saloona

תאגיד השידור הציבורי וחופש הביטוי ומה הקשר לבנימין נתניהו 100,000 ₪ ונטע ברזילי?

תאגיד השידור הציבורי וחופש הביטוי ומה הקשר לבנימין נתניהו  100,000 ₪  ונטע ברזילי?

בפסק הדין שניתן בימים אלו נקבע: "זכייתה המבורכת של נטע ברזילי בתחרות האירוויזיון, חסכה מאיתנו את הצורך להידרש לבחינת חוקיותו" של חוק התאגיד הציבורי.

למאמר של עו"ד נועם קוריס זכיית נטע ברזילי באירוויזיון, חסכה את הצורך לדון

בית המשפט העליון חייב גם את משרד ראש הממשלה, משרד התקשורת ומשרד האוצר ב 100,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, במסגרת מחיקת עתירה בדבר הפרדת חטיבת החדשות מהתאגיד הציבורי לתאגיד נפרד.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

בפסק דין שהתפרש על פני עשרות עמודים תיאר כבוד המשנה לנשיאה ח. מלצר את השתלשלות העניינים ואת העובדה שלאור תנאי התאגיד האירופאי ותיקון החקיקה בישראל בדיעבד לפי נורמות אלו, מתייתרת בפועל העתירה אך מוצדק להביע לגביה דעה ואף לזכות את מגישיה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורכי דינם.

בתאריך 02.09.2013 שר התקשורת באותה העת, חה"כ גלעד ארדן, מינה וועדה לבחינת המתווה לשידור הציבורי העתידי בישראל, שתפקידה היה לבחון את המתווה הראוי לרפורמה באופן הפעלתו של השידור הציבורי בישראל ולגבש המלצות בעניין זה. בראש הועדה עמד מר רם לנדס, שהינו איש תקשורת ותיק, והשתתפו בה נציגים ממשרדי התקשורת, האוצר והמשפטים, לצד נציגי ציבור (להלן: ועדת לנדס).

בתאריך 03.03.2014, ועדת לנדס הגישה את המלצותיה לשר התקשורת דאז (להלן: דו"ח ועדת לנדס), ואלה כללו, בין היתר, את ההמלצה לסגור את רשות השידור, שפעלה באותה העת מכוח חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 ולהקים כתחליף לה, תאגיד שידור ציבורי אחר, אשר ייבנה באופן שיאפשר שידור ציבורי עצמאי ויעיל. בין יתר המלצותיה, ועדת לנדס עמדה על כך ששידורי החדשות הינם חלק אינטגרלי מהשידורים שתאגיד השידור הציבורי עתיד לכלול, וכי שידורים אלו מהווים את "ליבת העשייה של תאגיד השידור הציבורי". דו"ח ועדת לנדס הכיר גם בחשיבות של מניעת השפעה פוליטית על התאגיד ושידוריו.

על בסיס המלצותיה של ועדת לנדס ולאחר שנערכה עבודת מטה בעניין – הממשלה גיבשה הצעת חוק ממשלתית להקמת תאגיד שידור ציבורי חדש. בדברי ההסבר להצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014 (ה"ח הממשלה תשע"ד 706, 869) (להלן: הצעת החוק), נכתב כי מטרת החוק המוצע היא:

"להקים משדר ציבורי חדש, יעיל ועצמאי. תאגיד השידור הציבורי החדש יפעל לפי פרמטרים מקצועיים, ערכיים וכלכליים של מצוינות, חדשנות והוגנות".

בתאריך 26.05.2014, מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת החוק, וזו הועברה להכנה לקראת הקריאות השניה והשלישית – לוועדה פרלמנטרית מיוחדת שהוקמה לצורך כך. במקביל נוהלו דיונים מול ארגוני העובדים היציגים ברשות השידור, אשר בסופם נחתמו עמם הסכמי עקרונות, שהסדירו את פרישת עובדי רשות השידור ואת המעבר של חלק מהם לתאגיד השידור.

בתאריך 29.07.2014 אישרה מליאת הכנסת בקריאה שניה ושלישית את חוק השידור הציבורי ובתאריך 11.08.2014 החוק פורסם ברשומות.

תאגיד השידור הוקם, כאמור, מכוחו של החוק (ראו: סעיף 2 לחוק). תאגיד השידור מחזיק בחברות זמנית באיגוד השידור האירופי (ה-EBU; להלן: איגוד השידור האירופי) החל מיום הקמתו.

חוק השידור הציבורי קובע כי תאגיד השידור יופקד, בין היתר, על שידורי חדשות. כך, סעיף 7(ג) לחוק מורה כדלקמן:

"תאגיד השידור הציבורי יספק תוכן חדשותי ותוכן בענייני היום באופן מקצועי, הגון, אחראי, עצמאי, ביקורתי, נטול פניות ואמין, בשקיפות ותוך הפעלת שיקול דעת עיתונאי ונאמנות לאמת העובדתית ולחובת הדיווח לציבור".

בין יתר הוראות החוק, נקבעו הוראות שמבטיחות את עצמאותו של תאגיד השידור ואת אי-תלותו בדרג הפוליטי. כך, למשל, נקבע כי האורגנים של תאגיד השידור יהיו בין היתר: מועצת התאגיד והמנהל הכללי, שדרכי בחירתם יבטיחו את עצמאותם.

יצוין כי נגד חוק השידור הציבורי הוגשה עתירה לבית משפט זה (ראו: בג"ץ 6133/14 גורביץ נ' מדינת ישראל (26.03.2015) (להלן: עניין גורביץ)), שבמסגרת פסק הדין שניתן בה נקבע כי החוק, בנוסחו דאז, הוא חוקתי.

לאחר חקיקת החוק, התעכבה התגבשותו של תאגיד השידור ומועד "העלייה לאוויר" שלו נדחה פעם אחר פעם בצווים ובתיקוני חקיקה מרובים (שישה במספר), שאין כאן המקום לפרטם. הדחיות הרבות, הן בהליכי המינוי של אורגני התאגיד והן במועד "העלייה לאוויר" ותחילת השידורים, הובילו, בין היתר, גם לעתירות של גורמים שונים שביקשו מבית משפט זה להורות לגורמים הרלבנטיים לקיים את הוראות החוק (ראו: בג"ץ 5819/15 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' שר התקשורת (20.06.2016), בגדרו נתבקש צו שיורה לשר התקשורת לפתוח בהליך מינויים של חברי מועצת התאגיד; בג"ץ 8893/16 כבל נ' שר התקשורת (08.01.2017), בו בית המשפט התבקש לחייב את ראש הממשלה, בתפקידו כשר התקשורת, ואת שר האוצר להורות על הקדמת יום התחילה לתאריך 01.01.2017 על-פי סמכות שהייתה נתונה להם במועד הגשת העתירה).

מועצת התאגיד, שהתמנתה בינתיים, התכנסה לראשונה רק בחודש מאי 2016, ומאז היא זומנה לעוד עשרות ישיבות שבהן נידונו נושאים שונים, וביניהם: לוחות השידורים; מצבת כוח האדם של התאגיד; המבנה הארגוני של התאגיד; תקציב התאגיד ותכנית העבודה; דו"חות כספיים ועוד. כמו כן התקיימו כמאה ישיבות של ועדות המשנה השונות של מועצת התאגיד.

זאת ועוד – מאז חקיקת חוק השידור הציבורי בשנת 2014 גויסו לשירות תאגיד השידור מאות עובדים עבור כל תחומי פעילותו, ובהם: טלוויזיה, רדיו ודיגיטל, לצד מינוי שדרה ניהולית בתחומי התוכן. כן מונו לתאגיד השידור מנהלים על פי דרכי המינוי שנקבעו בחוק. מהלכים אלו הובילו לכך שבעת הגשת העתירות שבפנינו הועסקו בתאגיד 759 עובדים, כאשר מתוכם כ-630 עיתונאים, ומתוך קבוצה זו כ-276 עובדים הועסקו במסגרת חטיבת החדשות.

בחודש מאי 2016, התאגיד החל להפיק ולשדר תוכן באמצעות המִרְשֶׁתֶת, וזאת באמצעות דסק דיגיטלי ודף פייסבוק, אשר במסגרתם שודרו התכנים. במהלך שנת 2017, תחנות הרדיו של התאגיד החלו לפעול, וכן נפתחו פלטפורמות תוכן אינטרנטיות שונות (כגון: דפי טוויטר, אינסטגרם וכו').

בתאריך 29.11.2016 מועצת התאגיד אישרה את המלצות ועדת הכספים וההתקשרויות של התאגיד ואישרה את תקציב התאגיד לשנת 2017. לאחר מכן, בתאריך 13.12.2016 מועצת התאגיד אישרה את מצבת כוח האדם ואת המבנה האירגוני של התאגיד ובתאריך 28.03.2017 מועצת התאגיד אישרה את הדו"חות הכספיים של התאגיד לשנים 2016-2015, לצד אישור מינוי מבקרת הפנים של התאגיד.

תחילת התגבשותו וחקיקתו של תיקון מס' 8

בתאריך 30.03.2017, לשכת ראש הממשלה הודיעה כי ראש הממשלה ושר האוצר, בשיתוף עם ממלא מקום שר התקשורת ובאישור היועץ המשפטי לממשלה – גיבשו מתווה שלפיו התאגיד יפוצל, כך שחטיבת החדשות בתאגיד תבוטל ובמקומה יקום תאגיד חדשות עצמאי, הוא תאגיד החדשות.

בניגוד לסד הזמנים המרווח שאפיין את הטיפול הממשלתי והחקיקתי בעניינו של תאגיד השידור בתקופה שנסקרה לעיל (שבה מועד תחילת שידוריו של התאגיד נדחה כאמור, במצטבר, בלמעלה משנתיים ימים) – הליכי החקיקה הנוגעים לפיצולו של התאגיד נערכו במהירות רבה.

בתאריך 27.04.2017, כשלושה ימים בלבד לפני מועד תחילת השידורים, כפי שנקבע בתיקון מס' 5 לחוק – חוקק חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 7), התשע"ז-2017 (להלן: תיקון מס' 7), ובו נקבע כי יום תחילת שידורי התאגיד יידחה לתאריך 15.05.2017. בדברי ההסבר לתיקון מס' 7 נכתב כי תכלית התיקון האמור היא להקנות לממשלה פרק זמן שבו היא תוכל לקדם תיקון חקיקה רחב שבמסגרתו תשונה מתכונת ההפעלה של השידור הציבורי.

בתאריך 10.04.2017 פורסם תזכיר תיקון מס' 8 להערות הציבור – עד לתאריך 01.05.2017.

בתאריך 03.05.2017, נתקבלה החלטת הממשלה מס' 2623, בגדרה אושרה טיוטת תיקון מס' 8, וועדת השרים לענייני חקיקה הוסמכה לאשר את נוסחו, על דעת הממשלה. עוד באותו היום, תיקון מס' 8 הונח על שולחנה של מליאת הכנסת לצורך הצבעה עליו בקריאה ראשונה.

כבר למחרת היום, בתאריך 04.05.2017, מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את תיקון מס' 8, לאחר דיון שארך כ-23 דקות בלבד.

לצורך הכנתו של תיקון מס' 8 להצבעה בקריאה שניה ושלישית, הוחלט בוועדת הכנסת, שתוקם ועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכנסת שתעסוק בהכנת התיקון לקריאות הנ"ל (להלן: הוועדה המיוחדת). בראש הוועדה המיוחדת מונה לעמוד יו"ר הקואליציה באותה העת, חה"כ דוד ביטן.

הוועדה המיוחדת קיימה שלושה דיונים בעניינו של תיקון מס' 8 – בתאריכים: 07.05.2017, 08.05.2017 ו-09.05.2017. לאחר מכן, בתאריך 11.05.2017 – ארבעה ימים בלבד לפני מועד תחילת שידוריו של תאגיד השידור, כפי שנקבע בתיקון מס' 7 – מליאת הכנסת אישרה את תיקון מס' 8 בקריאה שניה ושלישית.

בתאריך 14.05.2017, בשעות אחר הצהריים, תיקון מס' 8 פורסם ברשומות, כאשר יש לציין כי על-פי נוסחו של תיקון מס' 8 ושאר הוראות החוק – תאגיד השידור ותאגיד החדשות היו אמורים להחל בשידוריהם כבר בתאריך 15.05.2017, דהיינו ארבעה ימים בלבד, לאחר מועד אישורו של התיקון בקריאה שלישית ויום אחד בלבד לפני העלייה הצפויה "לאוויר".

בינתיים הוגשו עתירות לבג"ץ כנגד תיקון מס' 8 והליכי חקיקתו (וזאת לצד עתירות נוספות, שהיו תלויות ועומדות כאמור באותו הזמן, ונמחקו לאחר מכן), והדיון בהן נקבע לתאריך 15.05.2017 (העתירה ב-בג"ץ 2996/17 הוגשה עוד בתאריך 03.04.2017, ונסבה, לפני תיקונה, על נוסחו של החוק באותו המועד. העתירה ב-בג"ץ 3908/17 הוגשה בתאריך 11.05.2017).

בתאריך 14.05.2017 – לאחר שעיינו בבקשות להוצאת צווי ביניים שהוגשו יחד עם העתירות ב-בג"ץ 2996/17 וב-בג"ץ 3908/17 הנ"ל – חבריי, השופטים: י' עמית ו-נ' סולברג ואנוכי (להלן: ההרכב המקורי), הורינו כי כניסתו לתוקף של תיקון מס' 8, ושל כל פעולה אחרת בהקשר אליו – תושהה עד להחלטה אחרת שתתקבל לאחר הדיון בעתירות אלו, שנקבע למחרת היום.

בתאריך 15.05.2017 נערך דיון בעתירות ב-בג"ץ 2996/17 וב-בג"ץ 3908/17 (יחד עם עתירות נוספות שהיו תלויות ועומדות כאמור בקשר לחוק בנוסחו המקורי והתייתרו בנסיבות) – זאת בפני ההרכב המקורי. בסופו של אותו יום הוצא צו-על-תנאי בעתירות אלו, וזה הורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל תיקון מס' 8, למעט הוראות סעיפים סעיף 23(ג) ו-98יא שבו, מחמת כך שיש בתיקון:

"פגיעות בזכות לחופש הביטוי של תאגיד השידור הציבורי והאורגנים שלו, בזכותם לקניין וכן פגיעות בחופש הביטוי, בחופש העיסוק ובזכות ההתארגנות של העיתונאים, בצד פגיעות במרקם הדמוקרטי ובחופש הביטוי של הציבור על היבטיו השונים, והכל מבלי שתתקיימנה לגבי פגיעות אלו הוראות "פיסקאות ההגבלה" שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק (לרבות דרישות התכלית והמידתיות) ונוכח פגמים שנפלו בהליכי החקיקה המואצים שנערכו לקראת תיקון מס' 8 ואשר בגדרם הוקנו סמכויות לכונס הנכסים הרשמי (בניגוד לחוות דעתם של גורמי הייעוץ המשפטי בכנסת)".

עוד נקבע, כי הדיון בהתנגדות לצו-על-תנאי שהוצא – ייערך בפני הרכב מורחב, על-פי החלטת הנשיאה וכי הצו הארעי שהוצא בעתירות יוארך כצו ביניים עד למתן פסק דין במכלול, למעט ביחס לסעיפים שלגביהם לא הוצא צו-על-תנאי כאמור לעיל.

זה המקום לציין כי מאז הוצא צו הביניים ולמצער עד לביטולו של תיקון מס' 8 (שיתואר להלן) – התנהלו שידורי התאגיד, "שעלה לאוויר", מכוח צו הביניים האמור.

בתאריך 07.11.2017 נערך דיון בהתנגדות לצו-על-תנאי שהוצא – בפני הרכב מורחב. בתום הדיון, לאחר שמיעת טיעונים של באי-כוח כלל הצדדים, הצענו לממשלה ולכנסת לשקול שינוי בעמדתם, והורינו להם לעדכן בכך את בית המשפט תוך שבועיים ימים.

בתאריך 23.11.2017 מסרו באי-כוח הממשלה והכנסת לבית המשפט כי לאחר שנערכו התייעצויות בנוגע להצעת בית המשפט הנ"ל, הן במשרד התקשורת והן עם הגורמים הרלבנטיים בכנסת – אין כוונה ליזום תיקון חקיקה בעניין תיקון מס' 8.

בתאריך 28.06.2018 עודכנו שופטי העליון על-ידי באי-כוחה של הממשלה כי בתאריך 26.06.2018 התקיים דיון בראשות ראש הממשלה ובהשתתפות: שר התקשורת, שרת התרבות והספורט ושר התיירות ובנוכחות היועץ המשפטי לממשלה, בנוגע להשלכות האפשריות של פיצול תאגיד החדשות מתאגיד השידור על חברותו של תאגיד השידור באיגוד השידור האירופי, ומשכך על אפשרות קיומה של תחרות "האירוויזיון" בישראל בשנת 2019 (זאת לאחר שישראל זכתה בתחרות "האירוויזיון" לשנת 2018, וככזו ניתנה לה האפשרות לארח את אירוויזיון 2019 בארץ). עוד עודכנו כי בתום הדיון האמור סיכמו ראש הממשלה והשרים שנכחו בדיון לפעול ללא דיחוי לתיקון חקיקה באופן שיבטל את הקמתו של תאגיד החדשות, בנפרד מהתאגיד. הטעם לכך היה נעוץ בתקנון איגוד השידור האירופי, שאיננו מאפשר לגופי השידור החברים בו לפצל בין שידורי החדשות לבין שאר התכנים הכלולים בו.

בנסיבות אלו, ביקשו באי-כוחה של הממשלה, ולעתירה זו הצטרפה גם באת-כוחה של הכנסת, כי נדחה את מתן פסק דיננו בעתירות שלפנינו עד שהליכי החקיקה המוצעים יבשילו.

חרף עמדתם של חלק מן העותרים והמשיבים, שגרסו כי על-אף הליכי החקיקה האמורים, בשלה העת למתן פסק דין בעתירות שלפנינו, הורינו, בתאריך 15.07.2018 לבאי-כוחן של הממשלה והכנסת לעדכן את בית המשפט בדבר הליכי החקיקה האמורים עד לתאריך 26.11.2018.

בתאריך 19.07.2018 התקבל בכנסת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח (להלן: התיקון לתיקון מס' 8), אשר ביטל את מרבית הוראותיו של תיקון מס' 8 ובכללן את הקמתו של תאגיד החדשות, שיפעל בנפרד מתאגיד השידור. עם זאת, מקצת מהוראותיו של תיקון מס' 8, שעניינן בקליטה של עובדים של רשות השידור לשעבר בתאגיד השידור ובאפשרות של הפצת תכני השידור הציבורי ברשתות נפרדות של "קול ישראל" המיועדות לשידור תכנים בשפות הרווחות בישראל, וכן לאוכלוסייה החרדית ובנושא מורשת ישראל – הושארו בתוקפן גם במסגרת התיקון לתיקון מס' 8. בתאריך 26.07.2018 התיקון לתיקון מס' 8 פורסם ברשומות.

בתאריך 26.11.2018 באי-כוח הממשלה והכנסת עדכנו את בית המשפט בדבר חקיקתו של התיקון לתיקון מס' 8 וטענו כי נוכח ביטולן של מרבית הוראות תיקון מס' 8, העתירות ב-בג"ץ 2996/17 וב-בג"ץ 3908/17, אשר תקפו את עצם הכוונה לפצל את תאגיד החדשות מתאגיד השידור – התייתרו, לגישתם, בנסיבות.

כבוד השופט י. עמית התייחס עוד לחשיבותה של עיתונות חופשית במדינה דמוקרטית, ועל כך ששידור ציבורי צריך להיות עצמאי ומשוחרר מהתערבות פוליטית-שלטונית חיצונית  ודומה שעל כך אין חולק.

לפי כבוד השופט עמית, הבחינה החוקתית נעשית על ידי בית המשפט בשלושה שלבים: האם קיימת פגיעה בזכות חוקתית; האם הפגיעה עומדת בפסקת ההגבלה; ומה הסעד החוקתי המתאים. זכייתה המבורכת של נטע ברזילי בתחרות האירוויזיון, חסכה מאיתנו את הצורך להידרש לבחינת חוקיותו של תיקון מס' 8. אסתפק אפוא בהערה כי בהיבט של הבדיקה החוקתית, השאלה המרכזית שעמדה לטעמי לדיון היא השלב הראשון - האם התיקון פגע בזכות חוקתית? זאת, מאחר שאם היינו מגיעים לשלב השני של בחינת פסקת ההגבלה, הרי שהמשיבים התקשו עד מאוד להסביר את התכלית שבבסיס תיקון מס' 8, והתיקון לתיקון מס' 8 אך יוכיח. לכן, אותיר בצריך עיון את השאלה אם קיימת "מקבילית כוחות" בין השלבים השונים של בחינת חוקיות החוק. קרי, האם בהיעדר תכלית כלשהי לחוק, ולמיצער, היעדר תכלית ראויה, יש כדי להנמיך את הרף הנדרש לצורך השלב הראשון של בחינת הפגיעה בזכות החוקתית.

כבוד השופט נועם סולברג ציין, כי זכייתה של ישראל בתחרות האירוויזיון 'טרפה את הקלפים', והובילה לבסוף לביטול מרבית הוראותיו של תיקון מס' 8, כפי שציינו חבריו. ממילא התייתר הצורך לדון בסוגיה המרכזית שהונחה בנושא – פיצולו של תאגיד השידור הציבורי, והקמת תאגיד חדשות בנפרד ממנו.

כבוד השופטת ד' ברק-ארז הוסיפה שהיא מסכימה לפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר, ולנוכח דבריו החשובים בעניין השידור הציבורי ביקשה להוסיף בהקשר לחופש הביטוי, שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, מאחר שבלעדיו עלול המנגנון הדמוקרטי עצמו לצאת פגום. לא בכדי קבע בית משפט זה כבר לפני שנים רבות כי "בלא דמוקרטיה אין חופש ביטוי ובלי חופש ביטוי אין דמוקרטיה" (בג"ץ 14/86 לאור נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות, פ"ד מא(1) 421, 433 (1987)). כיצד יוכלו אזרחים לגבש דעות ואף להצביע אם התהליך של זרימת המידע אליהם הוא חסר או מוטה? חופש הביטוי, במובן זה, ועמו גם חופש העיתונות, הם אמצעים מרכזיים להכרה והערכה של עמדות. הם מאפשרים שיח ציבורי עשיר ופתוח, ומקדמים במובן הרחב את תכליותיו של המשטר הדמוקרטי, המבוסס על עקרונות של השתתפות ושקיפות (להרחבה, ראו: ראם שגב חופש הביטוי – הצדקות וסייגים 148-124 (2008); אהרן ברק כבוד האדם – הזכות החוקתית ובנותיה 717-715 (2014); ברק מדינה דיני זכויות האדם בישראל 441-440 (2016)).

כבוד השופט מזוז הוסיף, כי נוכח היותו של חופש הביטוי אחת מזכויות היסוד הבסיסיות ביותר, בלעדיה איין, בחברה דמוקרטית, ומאחר וחופש הביטוי מהווה גם תנאי הכרחי ללגיטימיות מנגנון הכרעת הרוב Ronald Dworkin, Justice for Hedgehogs 372 (2011)) ), נוטה אני לדעה, אף שהדבר אינו טעון עוד הכרעה בענייננו, כי מוטלת חובה על המדינה להבטיח קיומו של שידור ציבורי כזה, הן במובן של עצם קיומו של שידור ציבורי והן במובן של הבטחת עצמאותו העיתונאית מהשפעות חיצוניות - פוליטיות או כלכליות. שידור ציבורי בלתי תלוי הוא אפוא חלק מסל שירותים בסיסיים שעל מדינה דמוקרטית לספק לאזרחיה כדי להבטיח את זכותם לחופש ביטוי.

כבוד השופט נ. הנדל ציין, כי לנוכח חשיבותו של חופש הביטוי הפוליטי בחברה יהודית ודמוקרטית, חלק מחבריו הביעו – בגדר למעלה מן הצורך – עמדות עקרוניות (ולעיתים גם קונקרטיות) ביחס למעמדו של השידור הציבורי, חקיקתית ומשפטית. על רקע זה, מצא הוא לנכון להעיר מספר הערות. והזכיר כי בפועל לא בית המשפט לא נדרש להכריע בעתירות לגופן, ונדמה כי אם הכרעה כזו הייתה נדרשת, ניתוח הסוגיות החוקתיות שהעלו העתירות היה רחב יותר, עשיר יותר, שיטתי יותר וצועד במסלול המחייב בבחינת עתירה חוקתית, על כל חלקיו.

השופט ג' קרא הסכים לחוות דעתו של המשנה לנשיאה ח' מלצר ולהערותיו של השופט מ' מזוז, שחידדו שניהם את חשיבותו של שידור ציבורי מקצועי בלתי תלוי כמרכיב חיוני לשמירה על חופש הביטוי בחברה דמוקרטית.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס- נדחתה עתירה להעברת מנהלת בית הספר מתפקידה

עו"ד נועם קוריס- נדחתה עתירה להעברת מנהלת בית הספר מתפקידה

העותרים, הורים לילדים בבית הספר "נעמי שמר" בתל אביב-יפו (להלן: בית הספר), עתרו להעברתה של משיבה 4 מתפקידה כמנהלת בית הספר בשנת הלימודים הקרובה. לדידם, קיים חוסר סבירות קיצוני בהחלטת משיב 1, מנכ"ל משרד החינוך, ומשיבה 2, מנהלת מחוז תל-אביב במשרד החינוך, להותיר אותה בתפקידה. זאת, לנוכח התנהלותה בפרשה במהלכה הועסק בבית הספר במשך שנה וחצי מורה שהורשע בעבירות מין, ופגע מינית בילדים בבית הספר במהלך העסקתו. כן התבקש כי יקבעו על ידי משיבים 1 ו-2 כללים ונהלים בכל הנוגע להליכים שעניינם העסקתם של מורים במילוי מקום.

בית המשפט העליון קבע, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 קובע את סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות נגד החלטת רשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה לחוק. פרט 3 לתוספת הראשונה קובע כך:

3. חינוך – החלטה של רשות בעניני חינוך, למעט החלטת ממשלה והחלטת שר, ולמעט:

(1)   החלטה בעלת תחולה ארצית או מגזרית הקובעת כללים או הנחיות בענינים האלה:

(א)   תקצוב;

(ב)   תכניות לימודים;

(ג)   הכשרת עובדי הוראה;

(2)   (נמחקה);

(3)   החלטה בעניני השכלה גבוהה.

פסק הדין של בגץ אך קבע, כי העתירה מכוונת כאמור נגד החלטה שהתקבלה, כך נטען, על ידי הגורמים המוסמכים במשרד החינוך שלא להעביר את מנהלת בית הספר מתפקידה במהלך שנת הלימודים הקרובה. במאמר מוסגר יצוין כי לעתירה לא צורפה החלטה כאמור. כן התבקש קביעת כללים ונהלים בעניין העסקתם של מורים במילוי מקום. טענות אלה מקומן בבית המשפט לעניינים מנהליים. משעומד לעותרים סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים, דין העתירה להידחות אפוא על הסף (בג"ץ 4061/14 נאסר נ' שר החינוך (31.7.2014); (בג"ץ 8283/15 רשימת "שוויון" בועד המקומי ריחאניה נ' עמית סופר – ראש המועצה האזורית "מרום הגליל" (5.5.2016)).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

עו"ד נועם קוריס- ייצר מיץ ג'ת ויישב במעצר עד תום ההליכים

עו"ד נועם קוריס- ייצר מיץ ג'ת ויישב במעצר עד תום ההליכים

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' רבינוביץ ברון) בעמ"י 54082-08-18 מיום 27.8.2018 בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ג' אבנון) במ"י 45003-08-18 מיום 26.8.2018.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט? - ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

המבקש נעצר ביום 20.8.2018 יחד עם ארבעה נוספים (להלן ביחד: החשודים) בחשד לביצוע עבירות גידול וייצור סמים מסוכנים, סחר בסמים מסוכנים, החזקה ושימוש שלא לצריכה עצמית וניהול חצרים לשימוש או מכירת סמים. לפי החשד, עסקינן בייצור ומכירה של חומר הקרוי "מיץ גת". ביום 21.8.2018 הורה בית משפט השלום (כב' השופט ג' אבנון) על הארכת מעצרם של החשודים עד ליום 26.8.2018 וכן קבע כי נראה שהמבקש עוכב באופן בלתי חוקי, לפחות לחלק מהזמן. ערר על החלטה זו נדחה ביום 22.8.2018 (עמ"י 47127-08-18).

ביום 26.8.2018 הורה בית משפט השלום על שחרור המבקש למעצר בית מלא בפיקוח ותנאים מגבילים עד ליום 29.8.2018. ביום 27.8.2018 התקבל ערר המשיבה על החלטה זו ובית המשפט המחוזי הורה על מעצר החשודים עד ליום 30.8.2018 בשעה 14:00. בית המשפט נימק החלטתו, בין היתר, בכך שקיים חשד סביר שהחשודים ביצעו את העבירות; מתקיימת עילת מעצר סטטוטורית של מסוכנות; וכי עולה מראיות המשיבה חשש לשיבוש הליכי חקירה בפעולות מסוימות, ואינדיקציה לכך שנעשה ניסיון כזה לגבי חלק מהחשודים. המבקש לא השלים עם ההחלטה, ומכאן הבקשה שהוגשה לעליון.

המבקש מציין כי עולה בעניינו שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטי וכי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות את קבלת בקשתו. עוד לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי כשלא ביצע הבחנה בין החשודים והעבירות המיוחסות להם, משהוא, עצמו, לא היה יעד בחקירה המשטרתית וכן עוכב באופן בלתי חוקי. כן לטענתו בית המשפט המחוזי שגה כשקבע כי קיים חשש לשיבוש הליכי חקירה, ומדגיש כי לא צוין בהחלטה אילו ראיות קושרות את המבקש לפרשה. לא נתבקשה תגובת המשיבה.

דין הבקשה להידחות. כידוע, דיון בגלגול שלישי בהחלטה על מעצרים תעשה רק מקום שמתעוררת שאלה משפטית עקרונית או כאשר מתקיימות נסיבות פרטניות וחריגות המצדיקות זאת (ראו, למשל, בש"פ 3439/17 ‏לוי נ' מדינת ישראל, בפסקה 5 (‏25.4.2017); בש"פ 9489/17 ‏שקיר נ' מדינת ישראל, בפסקה 6 (‏5.12.2017)). הבקשה שלפניי נוגעת לעניינו הפרטי של המבקש גרידא, חרף ניסיונותיו לטעון – בעלמא – כי עסקינן בסוגיה עקרונית, לא שוכנעתי כי עולות ממנה נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות ערעור. דין הבקשה להידחות מטעמים אלו בלבד. עוד יצוין כי החלטת בית המשפט המחוזי להאריך את מעצרו של המבקש עד ליום 30.8.2018 התקבלה לאחר עיון בראיות המשיבה, ביניהן ראיות חסויות, מהן עלה חשש מבוסס לשיבוש הליכי חקירה, ועל בסיס חזקת המסוכנות הסטטוטורית העומדת לחובת המבקש. באשר לטענת העיכוב הלא חוקי, זו זכתה להתייחסות בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 22.8.2018 ובית המשפט העליון לא מצא סיבה להתערב בהחלטת המחוזי.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

העליון הותיר במעצר את החשודים בהתעללות בקטינה

העליון הותיר במעצר את החשודים בהתעללות בקטינה

המבקשים, קטינים בני 17, חשודים בכך שקיימו יחסי מין עם נערה בת גילם בעלת מוגבלות שכלית (להלן: המתלוננת) וצילמו את המעשה בלי ידיעתה. עוד נטען כי לאחר מכן הפיצו המבקשים בין חבריהם סרטונים של יחסי המין והציעו לאחרים לקיים יחסי מין עם המתלוננת תמורת תשלום למבקשים. אחד החברים קיבל את ההצעה ושילם בעד קיום יחסי המין. המבקש בבש"פ 7350/18 נעצר ביום 11.10.2018, והמבקש בבש"פ 7352/18 נעצר ביום 14.10.2018. ביום 17.10.2018 הודיעה המשיבה כי היא מתעתדת להגיש נגד המשיבים כתב אישום בעבירות פגיעה בפרטיות, לפי סעיפים 1 ו-2(4) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, הבאת אדם לידי מעשה זנות, לפי סעיף 201 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), החזקה או שימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, והחזקת פרסום תועבה ובו דמות קטין, לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין. המשיבה ציינה כי מתקיימת לטעמה עילת מסוכנות, וביקשה לעצור את המבקשים למשך שלושה ימים עד להגשת כתב האישום.

 ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט?  

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

ביום 17.10.2018 קבע בית המשפט לנוער (כב' השופטת ט' פרי) כי יש ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקשים. לאחר שחקר את אימו של המבקש בבש"פ 7350/18, הוא מצא שאפשר לאיין את המסוכנות שנשקפת מהמשיבים על דרך שחרור למעצר בית מוחלט, כל אחד מהמשיבים בביתו, בפיקוח בני משפחה ולצד הפקדת ערבויות. בית המשפט לנוער אסר על המשיבים ליצור קשר עם המעורבים בתיק ובינם לבין עצמם ולהשתמש באינטרנט, ביישומון "ווטסאפ" ו"בכל אמצעי אחר".

המשיבה עררה על החלטה זו. ביום 17.10.2018 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ג' רביד) את הערר. הוא ציין כי אפשר שהורי המשיבים מסוגלים להשגיח עליהם בחלופת המעצר, אך זו שאלה שדורשת בחינה מעמיקה בתסקיר מעצר. חיזוק לכך מצא בית המשפט המחוזי בצורך להגן על המתלוננת. על כן האריך בית המשפט המחוזי את מעצר המשיבים לצורך הגשת כתב אישום עד ליום 19.10.2018.

על החלטה זו הגישו המערערים את בקשת הרשות לערור. 

המבקשים טענו כי גם ללא תסקיר מעצר אפשר לקבוע כי חלופת המעצר שבית המשפט לנוער הורה עליה, מספיקה לאיון עילת המעצר שהמשיבה טענה לה (ושהמבקשים הטילו ספק בקיומה). לטענתם, בני משפחתם ישגיחו עליהם היטב, והערבויות שנקבעו יבטיחו זאת. המבקשים הדגישו את ההשפעה האפשרית של מעצר מאחורי סורג ובריח עליהם בהיותם קטינים נעדרי עבר פלילי.

המשיבה טענה כי בשלב זה נתונים שדרושים לצורך החלטת מעצר – ובהם דפוסי ההתנהגות של המבקשים והתאמת המפקחים, שרק אחת מהם נחקרה בבית המשפט לנוער – אינם ידועים. המשיבה הוסיפה כי לשם השגת המידע האמור יש לערוך תסקיר מעצר. היא הדגישה את חומרת העבירות ואת הצורך לוודא מראש שחלופת המעצר הולמת.

בית המשפט העליון קבע, כי המעשים שהמבקשים חשודים בהם, הם חמורים ומכוערים. גלומות בהם פגיעה בכבוד המתלוננת ופגיעה בפרטיותה והם מצביעים לכאורה על מסוכנות הנשקפת מהמשיבים. אולם גם במקרים מעין אלה יש לבחון את האפשרות לנטרול המסוכנות. הגם שאין מחלוקת בדבר חשיבותו של תסקיר מבחן כתשתית להערכת מסוכנות אין מניעה אפריורית להורות על שחרור לחלופה (ולו לתקופת ביניים) גם בלא שיוגש תסקיר, הכול כנגזר מנסיבות המקרה. כפי שציין בעבר, "לבית המשפט נתונה הסמכות להורות על שחרור נאשם אף מבלי להיזקק לתסקיר מעצר, אולם סמכות זו יש להפעיל תוך בחינה קונקרטית של החלופות המוצעות ועריכת האיזונים המתאימים" (בש"פ 8576/07 סלאמה נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (16.10.2007)).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

בג"ץ דחה עתירה לשינוי הכיתוב על פתקי הקלפי

בג"ץ דחה עתירה לשינוי הכיתוב על פתקי הקלפי

בית המשפט העליון דחה ביום שישי האחרון עתירה שהוגשה לשינוי הכיתוב על פתקי ההצבעה שבקלפי.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

בית המשפט העליון בחן האם יש מקום לדיון לגוף הדברים בעתירה דנן, שנסבה על טענות מתחום דיני הבחירות לרשויות המקומיות, בנסיבות שבהן היא הוגשה מספר ימים לפני מועד הבחירות? על שאלה זו השיב בית המשפט העליון בשלילה.

העותרת 1 היא רשימה המתמודדת בבחירות המיועדות להתקיים בעיר שדרות, והעותרים 3-2 הם מטעמה, המשמשים אף כבא-כוחה של הרשימה וכמועמד הראשון מטעמה, בהתאמה. הסעד העיקרי שאותו מבקשים העותרים הוא כי יתאפשר להם לשנות את כינויה של העותרת 1 בפתקי ההצבעה כך שזה יכלול את התוספת "בראשות ששון שרה". בנוסף לכך, טוענים העותרים כי יש לבטל את מינויו של המשיב 3 כמנהל הבחירות של עיריית שדרות לנוכח שלל טענות שהועלו כנגד התנהלותו והתנכלותו הנטענת לעותרים.

כפי שהובהר בפתח הדברים, וכמפורט להלן, דין העתירה להידחות מטעמי שיהוי, ולכן צויינו רק עיקרי העובדות הנוגעות לעניין כפי שאלה עולות מן העתירה עצמה בקיצור נמרץ.

במקור הגישו העותרים רשימת מועמדים ללא התוספת המבוקשת, וזו אושרה על ידי המשיב 3 ביום 9.10.2018. בקשתם של העותרים להוספת הכינוי "בראשות ששון שרה" שהוגשה בהמשך נדחתה על-ידי המשיב 3 בטענה שהגשתה נעשתה באיחור. ביום 21.10.2018 הגישו העותרים לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע עתירה כנגד החלטתו של המשיב 3, אולם זו נדחתה ביום 23.10.2018 מאחר שהוגשה בחלוף המועד הקבוע בסעיף 42 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הבחירות או החוק). מכל מקום, בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי העתירה הוגשה בשיהוי מהותי בשים לב למועד הבחירות הקרוב, מה שמצדיק כשלעצמו את דחייתה.

העתירה דנן מכוונת כלפי קביעותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים, וכן מעלה טענות המכוונות לפסילת המשיב 3 מתפקידו בטענה כי הוא נוהג כלפי העותרים בחוסר שוויון, על פי הנטען בשל דעותיו הפוליטיות.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בעתירה ובנספחיה נמצא, כי דינה להידחות על הסף מחמת שיהוי. בעיקרו של דבר ציין המותב את תמימות הדעים עם בית המשפט לעניינים מינהליים כי העתירה המקורית שהוגשה על-ידי העותרים לקתה בשיהוי המצדיק את דחייתה על הסף. הדברים אמורים הן לעניין הסעד שעניינו אישור שינוי שם הרשימה והן לעניין הסעד שעניינו פסילתו של המשיב 3 מתפקידו, שלא התבקש (לפחות לא באופן מפורש) בבית המשפט לעניינים מינהליים. כידוע, בענייני בחירות נדרשת הקפדה מיוחדת בנושא השיהוי, בהינתן החשיבות של לוחות הזמנים בכל הנוגע להליכי בחירות, כך שגם שיהוי קצר עלול להיות "קטלני" (ראו: בג"ץ 6790/98 אברץ נ' פקיד הבחירות לעיריית ירושלים, פ"ד נב(5) 323 (1998); בג"ץ 3195/16 זידאן נ' שר הפנים (25.4.2016); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 359-358 (2017)). בנסיבות העניין אנו מצויים ימים ספורים לפני מועד הבחירות כאשר המועדים הקבועים בחוק למתן הכרעה בעניין רשימות מועמדים חלף זה מכבר. לא ראה בית המשפט העליון אפוא להידרש לעתירה.

על כך יש להוסיף, כי על פני הדברים דומה שאין מדובר במקרה "חריג שבחריג" המצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים אשר ניתנה בגדרו של חוק הבחירות (ראו: בג"ץ 6654/98 הלפרין נ' פקידת הבחירות לעיריית הרצליה, פ"ד נב(5) 348 (1998); בג"ץ 7231/18 רשימת ג'בהת אלעמל אלבלדי נ' מנהל הבחירות למועצה המקומית מג'ד אלכרום 2018‏(22.10.2018)).

בצד זאת, טענות העותרים יהיו שמורות להם ככל שהדברים נוגעים לטענות שאינן כרוכות במועד הבחירות הקרוב.

בכפוף לאמור לעיל העתירה נדחתה אפוא, ללא צו להוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.