8 שנות השעייה לעו"ד דני זילברשלג
בית המשפט העליון 0כבוד השופט מני מזוז) הכריע בימים אלו בבקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ע' זינגר) בעב"י 70863-11-18 מיום 14.3.2019, בגדרו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין אשר ניתן במסגרת בד"א 31/18 ובד"א 37/18 מיום 19.11.2018, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי בבד"מ פ 101/14 מיום 26.10.2017 ומיום 24.5.2018 בהתאמה.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו”ד נועם קוריס - מקור ראשון, על פיגועי טרור, איראן וטראמפ
המבקש הורשע בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בעבירות של פגיעה בכבוד המקצוע, התנהגות שאינה הולמת את המקצוע והפרת חובתו כלפי לקוח לפי סעיפים 53, 54, 61(1), 61(2) וְ-61(3) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961. וכן הורשע בהפרת חובת הנאמנות והמסירות ללקוח, פעולה בניגוד אינטרסים או חשש לניגוד אינטרסים, עיכוב ושליחת יד בכספי פיקדונות ואי דיווח על פיקדונות לפי סעיפים 2, 14(א), 40 וְ-42 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986. בית הדין המחוזי גזר על המבקש ארבע שנות השעיה בפועל ושש שנות השעיה על תנאי.
על הכרעת הדין וגזר הדין הוגש ערעור מטעם המבקש לבית הדין הארצי, בעוד שהמשיבה ערערה על גזר הדין.
בית הדין הארצי דחה את ערעור המבקש במלואו, בשעה שקיבל את ערעור המשיבה והחמיר את ועונשו של המבקש לשמונה שנות השעיה בפועל. בית הדין הארצי העיר כי שקל את נסיבותיו הייחודיות של המקרה ואף ציין כי לוּ היה דן בענין כערכאה דיונית, ייתכן והיה גוזר על המבקש עונש הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין. זאת בשל עברו המשמעתי אשר כולל הרשעה והשעיה נוספת קודמת בגין עבירות של עיכוב ושליחת יד בכספי לקוח (בד"א 79/15 עו"ד זילברשלג נ' ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין בישראל - מחוז תל אביב (30.11.2015)).
המבקש הגיש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי בירושלים ונדחה.
המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והגיש את בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשה טען המבקש טענות רבות לגבי טעויות לכאורה שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובהליך המשפטי כולו. וכן טען למעורבותם של שיקולים זרים במסגרת ההליך בבית הדין הארצי.
כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה רשות ערעור בענייני משמעת של עורכי הדין המתבקשת מבית המשפט העליון, אינה ניתנה בנקל. נהפוך הוא, הלכה היא כי רשות ערעור במקרים אלה, שהיא רשות ערעור ב"גלגול רביעי", תינתן אך במקרים חריגים שבחריגים ובמשורה, ורק כאשר מתעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, בגדרי "מהדורה מחמירה" של הלכת חניון חיפה (בר"ש 1958/09 עו"ד ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל אביב, פסקה ז (10.5.2009)).
בענייננו, קבע בית המשפט העליון שחרף טענות המבקש, לא מתעוררת כל שאלה כאמור, ומכאן שהבקשה לא עומדת באמות המידה שנקבעו כאמור לעניין בקשה לרשות ערעור.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה