העליון הותיר במעצר את החשודים בהתעללות
בקטינה
המבקשים, קטינים בני 17,
חשודים בכך שקיימו יחסי מין עם נערה בת גילם בעלת מוגבלות שכלית (להלן: המתלוננת)
וצילמו את המעשה בלי ידיעתה. עוד נטען כי לאחר מכן הפיצו המבקשים בין חבריהם
סרטונים של יחסי המין והציעו לאחרים לקיים יחסי מין עם המתלוננת תמורת תשלום
למבקשים. אחד החברים קיבל את ההצעה ושילם בעד קיום יחסי המין.
המבקש בבש"פ 7350/18 נעצר ביום 11.10.2018,
והמבקש בבש"פ 7352/18 נעצר ביום 14.10.2018. ביום 17.10.2018
הודיעה המשיבה כי היא מתעתדת להגיש נגד המשיבים כתב אישום בעבירות פגיעה בפרטיות,
לפי סעיפים 1 ו-2(4) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, הבאת אדם לידי מעשה
זנות, לפי סעיף 201 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), החזקה או
שימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח
חדש], התשל"ג-1973, והחזקת פרסום תועבה ובו דמות קטין, לפי סעיף 214(ב3) לחוק
העונשין. המשיבה ציינה כי מתקיימת לטעמה עילת מסוכנות, וביקשה לעצור את המבקשים
למשך שלושה ימים עד להגשת כתב האישום.
ועוד כמה
מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס- נוסחה
למיליון הראשון
עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט?
ביום 17.10.2018 קבע בית
המשפט לנוער (כב' השופטת ט' פרי) כי יש ראיות לכאורה
להוכחת המיוחס למבקשים. לאחר שחקר את אימו של
המבקש בבש"פ 7350/18, הוא מצא שאפשר לאיין את המסוכנות שנשקפת
מהמשיבים על דרך שחרור למעצר בית מוחלט, כל אחד מהמשיבים בביתו, בפיקוח בני משפחה
ולצד הפקדת ערבויות. בית המשפט לנוער אסר על המשיבים ליצור קשר עם המעורבים בתיק
ובינם לבין עצמם ולהשתמש באינטרנט, ביישומון "ווטסאפ" ו"בכל
אמצעי אחר".
המשיבה עררה על החלטה זו.
ביום 17.10.2018 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ג' רביד) את
הערר. הוא ציין כי אפשר שהורי המשיבים מסוגלים להשגיח עליהם בחלופת המעצר, אך זו
שאלה שדורשת בחינה מעמיקה בתסקיר מעצר. חיזוק לכך מצא בית המשפט המחוזי בצורך להגן
על המתלוננת. על כן האריך בית המשפט המחוזי את מעצר המשיבים לצורך הגשת כתב אישום
עד ליום 19.10.2018.
על החלטה זו הגישו המערערים
את בקשת הרשות לערור.
המבקשים טענו כי גם ללא
תסקיר מעצר אפשר לקבוע כי חלופת המעצר שבית המשפט לנוער הורה עליה, מספיקה לאיון
עילת המעצר שהמשיבה טענה לה (ושהמבקשים הטילו ספק בקיומה). לטענתם, בני משפחתם
ישגיחו עליהם היטב, והערבויות שנקבעו יבטיחו זאת. המבקשים הדגישו את ההשפעה
האפשרית של מעצר מאחורי סורג ובריח עליהם בהיותם קטינים נעדרי עבר פלילי.
המשיבה טענה כי בשלב זה
נתונים שדרושים לצורך החלטת מעצר – ובהם דפוסי ההתנהגות של המבקשים והתאמת
המפקחים, שרק אחת מהם נחקרה בבית המשפט לנוער – אינם ידועים. המשיבה הוסיפה כי לשם
השגת המידע האמור יש לערוך תסקיר מעצר. היא הדגישה את חומרת העבירות ואת הצורך
לוודא מראש שחלופת המעצר הולמת.
בית המשפט העליון קבע, כי
המעשים שהמבקשים חשודים בהם, הם חמורים ומכוערים. גלומות בהם פגיעה בכבוד המתלוננת
ופגיעה בפרטיותה והם מצביעים לכאורה על מסוכנות הנשקפת מהמשיבים. אולם גם במקרים
מעין אלה יש לבחון את האפשרות לנטרול המסוכנות. הגם שאין מחלוקת בדבר חשיבותו של
תסקיר מבחן כתשתית להערכת מסוכנות אין מניעה אפריורית להורות על שחרור לחלופה (ולו
לתקופת ביניים) גם בלא שיוגש תסקיר, הכול כנגזר מנסיבות המקרה. כפי שציין בעבר,
"לבית המשפט נתונה הסמכות להורות על שחרור נאשם אף מבלי להיזקק לתסקיר מעצר,
אולם סמכות זו יש להפעיל תוך בחינה קונקרטית של החלופות המוצעות
ועריכת האיזונים המתאימים" (בש"פ 8576/07 סלאמה נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (16.10.2007)).
עו”ד נועם
קוריס בעל תואר שני
במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם
קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה